החורשות והיערות בארץ משתרעים בעיקר על פני שטחים בגליל, בגולן, בכרמל ובהרי יהודה.

למרות הסביבה הטבעית העשירה בצמחיה, החורש אינו עשיר במיני ציפורים בעיקר בגלל חוסר מזון אידיאלי מתאים. רוב עצי החורש קשים ומחטיים ואינם מהווים מזון לחרקים וחלקם אף מואבקים ע"י הרוח כמו כן צפיפות הצמחיה גבוהה ומצלת על קרקעית החורש מה שמונע את צמיחתם של צמחים רכים וחד שנתיים שמספקים זרעים וצוף.

כל התנאים האלו אינם מעודדים משיכת חרקים ולא מספקים זרעונים שלשני אלו בסיס עיקרי בהרכב מזונם של מרבית הציפורים. כמו רוב פירות החורש מבשילים בבת אחת בעונת הסתיו ולאחר מכן מרקיבים ואינם מספקים אוכל לכל השנה, הנהנים מכך ביותר הן הציפורים החורפות והחולפות אך את הציפורים המקומיות זה ישרת פחות טוב.

עם זאת ציפורי החורש המקומיות ניבראו עם כל הכלים הדרושים להם כדי לשרוד היטב את תנאי החורש ואף לנצלם לטובתן בצורה המירבית.

לרוב ציפורי החורש מבנה רגליים מותאם לעמידה ולינה יציבה על ענפים ללא חשש המבנה מורכב משלושה אצבעות קדמיות ואצבע אחורית אחת ארוכה וחזקה שכולן ביחד מקנות לציפור יכולת ללפף את הענף עליו הן עומדות בצורה יציבה וחזקה.

כמו כן הכנפיים קצרות ורחבות והזנב ארוך מה שמקנה להן יכולת תימרון מצויינת בעת המעוף בין עצי החורש. צבעם מתמזג היטב בצבעיו של החורש ומקנים להן יכולת הסוואה מצויינת.

רוב הציפורים בחורש טריטוריאליות וחיות בזוגות, רובן מקננות על עצים ומפאת סבך העצים התקשורת בין הפרטים היא בעיקר קולנית.

מיני הציפורים אינה קבועה בכל החורשים אלא כל חורש מאופיין בתנאיו שלו ובמינים החיים בו.סך כל המינים הנמנים בחורשים וביערות עומד על כ-25 מינים יציבים ודוגרים, כ-20-15 מינים חורפים שכיחים וכ-10 חורפים נדירים, כמו כן יש כ-30-25 מינים חולפים וביניהם מינים שנדירים בארץ ישראל.