תחילת ההתעניינות בתצפית על ציפורים היתה בגלל היופי שלהם יותר מאשר לתועלת מדעית, הנושא קיבל ערך מאוחר יותר ב-1700 עקב עבודתם של ג'ורג' מונטגיו, תומאס בוויק, גילברט וייט וג'ון קלייר.

 

למרות שלימוד נושא הציפורים וידיעת הטבע הפך לאופנתי בבריטניה במשך התקופה הויקטוריאנית (1837-1901) זה היה בעיקר קולקציה שמונחת ע"י הצגת ביצים ולאחר מכן ע"י חפצים מלאכותיים מעשי ידי אדם. עשירים אספנים עשו שימוש בקשרים שלהם עם מושבות שונות כדי להשיג דוגמיות מאזורים שונים בעולם. רק מאוחר יותר ב-1800 התחילה הקריאה להוביל מהלך להגנה ושימור חיי הציפורים בעקבות העליה בפופולריות של התצפיות בחיי הציפורים.

 

ארגון אודובון התחיל לתת הגנה לציפורים מפני הסחר בנוצות בארה"ב בזמן שבבריטניה התחיל ארגון "חברה מלכותית להגנה על ציפורים" (אר.אס.פי.בי) את פעילותו ב-1903.

 

המושג "בירדווצ'ינג" שפירושו "צפייה בציפורים" הופיע בפעם הראשונה ככותרת לשם של הספר "בירדווצ'ינג" שכתב אדמונד סאלס ב-1901.

 

בארה"ב עלה הרעיון לנצל את התפתחות האופטיקה ויכולת הצילום על מנת ליצור מדריך זיהוי לציפורים באזורים השונים. כמו כן בארה"ב ההתמקדות בנושא הצפרות בתחילת המאה ה-20 ובאמצעיתה היתה ממוקדת בעיקר באזור חוף הים המזרחי ופעלה ע"י לאדלוו גריסקום ומאוחר יותר ע"י רוג'ר טורי פיטרסון. ההתארגנות ופיתוח הקשרים בנושא הציפורים התחיל מארגונים כמו אודובון שנלחם נגד הרג ציפורים וכן כמו "איחוד הצפרים האמריקאים" (איי.או.יו).

 

פיתוח הרכבים פתח בפני הצפרים יכולת נגישות רבה לאתרי צילום רבים בתחום הציפורים. רשת של צפרים בבריטניה החלו מאוחר יותר ב-1930 לפתח את תחום האורניתולוגיה (חקר העופות) תחת הפיקוח הבריטי. ה-בי.טי.או לא קיבל את האפשרות להפיק תוצר מדעי באמצעות רשת הצפרים, בניגוד לו ה-אר.אס.פי.בי חיבב את ארגון אודובון שצמח בעקבות תנועת ההגנה על ציפורים. כמו ה-איי.או.יו בארה"ב, ה-בי.טי.או התמקדו במיון בסיסי של הציפורים, רק ב-1940 הם עברו להתעסק באקולוגיה ובהתנהגות. ה-בי.טי.או התחילו לנוע לעבר "ארגון צפרות", היתה התנגדות מצד ה-אר.אס.פי.בי אשר טען שלעשות מדע מתחביב הוא דבר לא רצוי, טענה זו השתנתה רק ב-1936 כאשר ה-אר.אס.פי.בי עבר לידיו של תום הריסון ואחרים. הריסון היה הכלי שבאמצעותו הארגון עשה פריצת דרך וסקר את הטבלן המצויץ (Great Crested Grebe).

 

הספרים הם אלו שהבטיחו את המשך ההתקדמות של הצפרים כמו ספרו של ג'ון גודרס שנקרא "היכן לצפות בציפורים" (Where to watch birds) שמאוחר יותר הפך לרב מכר.

 

בסמוך ל-1960 טיסות הפכו לדבר אפשרי והחופשות שימשו כיעד לצפרות. בריטניה היתה הראשונה בסיורי הצפרות.

 

טיולים למקומות מרוחקים תמיד יצרו בעיה של שימוש בשמות הציפורים, ציפורי בריטניה כמו Wheatear (סלעיות), Heron (אנפות) ו-Swallow (סנוניות) היו צריכות שם תואר שיבדיל אותן ואת מינם וישייך אותם למשפחה שמיוחסת להן.

 

לקראת שנת 1980 מחיר הטיסות צנח והטיסות הפכו אפשריות ליותר ויותר אנשים שרצו לטייל רחוק כדי לצפות בציפורים.

 

כתוצאה מכך דרישה למדריך גלובאלי לציפורים הפכה ליותר ויותר רלוונטית ואחד הפרוייקטים הגדולים ביותר היה "Handbook of the Birds of the World" מדריך שימושי לציפורי העולם אשר התחיל ב-1990 ע"י ג'וסף דל-הויו דוקטור בעל תואר אקדמי במדינת קטלוניה, ג'ורדי סארגטאל והאורניטולוג אנדי אליוט.